עבר בונה עתיד

בשנת 1909 מגשים סבא את חזונו.

כשליח אגודת “האחוזה” בסנט לואיס, הוא רוכש 3,543 דונם אדמה, משופעת בבזלת, בקצהו המזרחי של הגליל התחתון. צופה אל בקעת כנרות, רמת הגולן והרי הגלעד - וקורא

למקום “פוריה”.

 

הוא חוזר ארצה בשנת 1910-1909 ועמו משפחתו המורחבת הכוללת כבר שבעה ילדים: הארבעה שנולדו בלונדון, )הלא הם ג’נט, חנה, שושנה וזאב(, שניים שנולדו בצפת - זלדה

ודוד, ובתיה שנולדה בארה”ב. עם בואם ארצה נולדה יהודית, בת הזקונים.

 

בשנת 1911 סבא מקים את “אחוזת פוריה“, בונה למשפחתו, הבאה להתגורר במקום, בית מידות רחב ידיים, )עשוי אבן מקומית( ומתחיל בעיבוד אדמות המטעים ובבניית בתי החווה השונים: מחלבה, מעונות לפועלים ובית ספר לילדי המקום.

 

סבא, סבתא וילדיהם הם מהמתיישבים הראשונים במקום. סבא שמעון וסבתא רחל לא נרתעו מהבדידות, מהבזלת ומהראשוניות בפוריה.

 

למנהלה של “אחוזת סנט לואיס” נתמנה אליהו איזרעאלית, איש המושבה קסטינה, שהכיר את טיבה ואת אורחותיה של ארץ ישראל ורכש ניסיון חקלאי קודם הגעתו לגליל.וכך היו גולדמן ואיזרעאלית הסמכות והרשות באחוזה ההולכת ונבנית. ניטעו במקום מטעי שקדים וזיתים.

 
 

שלוש משפחות נוספות הגיעו מאמריקה והקימו שם את ביתן. אף על פי שהמטעים עדיין לא הניבו די פרי כדי להתפרנס מהם.

 

על פי הסיפורים, יש להניח, כי גם הסבתות היו גיבורות התקופה. סבתא רחל, שהגיעה מלונדון, בת למשפחת רבנים ידועה, הייתה זו שגידלה את הילדים ועמדה בכל קשיי היום-יום. כמוה גם סבתא חסיה, אִימהִ של אִמי, שהגיעה למקום מאוחר יותר, ומיזגה הטוב היה גורם כל כך חיובי בתנאי הארעיות והמחסור.

 

הבית בפוריה, בימי תפארתו, אכלס ואירח את מיטב נכבדי היישוב באותם הימים.

על ביקור אחד במיוחד, סיפרו שוב ושוב במשפחה: השנה 1913 ביישוב מחלוקות רבות. מגיעה למקום משלחת רבנים ובראשה הרב קוק )אז רבה הראשי של יפו-תל-אביב( בניסיון לקרב בין החילוניים, הבנים-הבונים, לבין ערכי המסורת.

 

בפוריה מתקיים המפגש המרגש הזה. סבא מארח בנפש חפצה, ברוחב לב. תפילת ערבית, ארוחה כשרה, הרב נושא דבריו, והערב מסתיים בשירה אדירה ובריקודים סוערים, כשהרב נוטל כאפיה לראשו ובשברייה בידו, מחולל עם החלוצים במעגלים משותפים...

 

ליל פוריה וריקוד הרב קוק נותר סיפור לא רק במשפחה אלא גם בקורות הימים.

גם ארגון “השומר” קיים בפוריה את בסיסו העיקרי לפעולתו בסביבה - דבר שהיה לצנינים בעיני השלטון הטורקי – ועקב כך סבלה פוריה מנחת זרועו.

 

סבא, מלבד היותו עובד משק חוותו, עסק בגיבוש ההתיישבות בגליל התחתון ועזר בהקמת היישוב שרונה. מעמדו הגורן בפוריה - מתיישבים ופועלים, 1914 10

בגליל היה מכובד, ואך טבעי היה שנבחר לועד הגליל ולמשרד מושבות הגליל. במעמדו זה, זכה ונתכבד לקבל את פניו של הברון רוטשילד בביקורו הראשון בארץ.

 

בספרו של זאב ענר, ”סיפורי ערים”, העוסק בין השאר בעיר רעננה, נכתב:

 

“בהר כנרת, מעל למושבה בנה ב 1912- ‘משוגע’ מארה”ב את חוות פוריה. ‘המשוגע’ ,שמעון גולדמן, ניהל בשנים 1898 עד 1902 את המושבה בני-יהודה שברמת הגולן, אך ברבות הצרות, היגר לארה”ב שם פיתח רעיון התיישבותי חדש: אחוזה - יישוב של בעלי הון.

הרעיון הכה שורש בכמה מקומות בארץ והצלחתו הגדולה הייתה ברעננה - כך נקרא עד היום הרחוב הראשי ברעננה בשם: “רחוב אחוזה...”

 

בביתו של סבי, השפה המדוברת הייתה אנגלית. גם אבי ראה כל שנותיו באנגלית את שפת אימו. על אף שכולם ידעו ודיברו היטב עברית, נשלח אבי, על-ידי המשפחה, ללמוד ב”גימנסיה הרצליה” - הגימנסיה הראשונה בארץ בה למדו בעברית. שתיים מאחיותיו של אבי, נשלחו לבית הספר לאחיות “הדסה” בירושלים, והשלישית לביירות. שתיים נישאו לחברי ה”שומר”, ואחת לאיש “הגדודים העבריים”.

ייחודה של פוריה היה בעבודה העברית של פועליה החקלאיים. ביניהם הייתה גם משפחתה של אִמי: משפחת גולדין שעלתה ארצה מסלונים שברוסיה בשנת 1911 , והגיעה לפוריה בעודה ממתינה לנחלה שהובטחה לה בסג’רה מה שהסתבר מאוחר יותר כמקח טעות וקרוב לוודאי הבטחת שווא.חלק מתקופת מלחמת העולם הראשונה, עשו שתי משפחות הוריי בפוריה. שם הפגיש הגורל בין משפחת גולדמן - משפחת המייסדים - משפחה אנגלית מכובדת, לבין משפחת גולדין העממית שגורשה זה עתה על-ידי הטורקים מתל- אביב.

 

בנסיבות ההן חברו שני עולמות שונים. ולא ארכו הימים - איך לא - נרקם סיפור אהבה בין אבי - זאב, בן בעל האחוזה, לבין אִמי, יונה, בתו של הנגר, פליט מיהודה.

 

יונה, אִמי, הייתה צעירה יפה, בעלת קול ערב, שהיטיבה לרכוב על סוסים. הייתה חברותית ומלאת שמחת חיים. והנה דווקא היא נישאה לזאב, אבי, שבא ממשפחה אמידה ומאופקת, הדבקה במנהגים ובנימוסים האנגליים.

 

שוני זה באופיים של הוריי נותר, סמוי, טבוע בהם כל ימי חייהם. חתונתם של הוריי הייתה בבחינת סנסציה בגליל: בת הנגר הדתי, המתחתנת עם בנו של האנגלי המכובד והנחשב – זה היה כעין ניצחון של כל הצדדים! על השמחה בגליל, בעת חתונתם, הייתה חוזרת ומספרת בפרטי פרטים חיה מקלר, לימים המיילדת שלי...

 

אך ימי השלווה והנחת, לא הגיעו לפוריה מעולם. מלחמת העולם הראשונה הדהדה באופק וקרבה חיש מהר אל ארץ ישראל. הטורקים, שעינם הייתה צרה בחוות פוריה מלכתחילה, התענו לה בכל דרך אפשרית. מצבה של פוריה הלך והידרדר. נתגלו קשיים בהעברת הכספים הנחוצים. החלה מצוקה קשה. והתושבים - קשורים עדיין להלוואות מבנק אפ”ק שנותק מהם. הצבא הטורקי חמד את ציוד האחוזה. תחילה הוחרמו כל בהמות העבודה, ומשהחל מחסור חמור בדלק, לא היססו הטורקים, עלו על שטחי המטעים וכרתו - ללא רחם - את העצים כולם!

פוריה חרבה.

 

יש אומרים, כי סבא נפל למשכב משברון לב ממנו לא קם.

בשנת 1918 , בעודו בן 49 בלבד, נפטר סבי ונקבר בפוריה. סיפרו במשפחה, כי לפני מותו ביקש שירימו אותו ממיטתו כדי שיוכל להשקיף, בפעם האחרונה, על בקעת יבנאל והכנרת...

 

בינתיים נשארה המשפחה כולה, יחד עם סבתא רחל, בפוריה. אלא שכעבור שנה בלבד, בשנת 1919 חלתה גם סבתא, נשלחה לניתוח דחוף בבית חולים “הדסה” בירושלים, ונפטרה.

 

סבתא רחל הובאה לקבורה בהר הזיתים לאחר שנים רבות ולאחר חיפושים ממושכים, הצליח בננו חגי לאתר את קברה של סבתי ואנו עלינו לשם לפקוד אותו - נכדים ונינים.

 

המשפחה שנתייתמה במהירות רבה, נקלעה למשבר קשה. יהודית, הבת הצעירה, הייתה עדיין ילדה רכה, והילדים האחרים אף הם לא בגרו עדיין. חנה ושושנה, שתי האחיות הבוגרות, היו כבר נשואות וקיבלו על עצמן אחריות על המשפחה.

 

הוריי, זוג צעיר, המנסה להתמודד עם תלאות המקום, חווה חוויות קשות.

 

אסון כבד פוקד את המשפחה והוא חקוק עמוק בסיפוריה. ואף נותרה לכך עדות מקטע עיתונות של אותה התקופה. הוריי מאבדים את בנם הבכור, אחי אליעזר, שמת בהיותו בן שלוש, כתוצאה מהכשת נחש. חרף עוז רוחה ותושייתה של אִמי, שמיהרה רכובה על סוסתה, דוהרת מרמת פוריה לטבריה כשהילד בזרועותיה לבית-החולים הסקוטי, לא עלה בידי הרופאים להצילו...

 

קברו ליד מצבתו של סבי בפוריה.

 

ואני, אור ראשון לחיי ראיתי בפוריה - בקיץ 1923 בחווה אשר בגליל התחתון. נולדתי בבית, באחוזה. המיילדת שנקראה לסייע לאִמי בלידתה, חיה מקלר הוזעקה מבית-גן אשר בבקעת יבנאל, כדי לקבל את פניי. לימים, הייתה לשכנתנו בירקונה, פיקחית, צלולה, זוכרת ומספרת להפליא.אבי ואִמי, להם כבר שני תינוקות, מנסים תחילה לקחת על כתפיהם את עול האחוזה, אך החובות הכבדים מעיקים, והם נואשים ונוטשים את המקום.

 

משפחתנו עוזבת את פוריה בשנת 1927 . אחותו הבכירה של אבי - חנה, עוברת עם בעלה יוסף נחמני לטבריה. פוריה הופכת לבית קיץ למשפחה. אחוזת פוריה מחזיקה מעמד עד שנת 1936 תקופת המאורעות - אז נכנסים הערבים לאחוזה, ושורפים את כל מה שנותר ממנה...

 

וכך בא הקץ על חלומו של סבי. רק חורבותיו של בית האבן השרוף נותרו עומדים בשיממונם עד היום - עדות אילמת לחזונו הציוני הגדול של סבי ולחיים שהיו בו פעם - חיים מלאי תלאות ותקוות גדולות...

 

בזאת תמה האפופיאה של סבא וסבתא, שראשיתה בלונדון וסופה בפוריה. כל כך צעירים היו, ומה גדול היה פועלם. שלוש יבשות עברו בחייהם כדי להגשים את שאיפותיהם הציוניות ואת כל הונם ואונם השקיעו בהתלהבות בבניין הארץ.

לאחר מותו כתב השופט רוזנבלט מאמריקה על סבי:

 

“לא יכולנו שלא להעריץ את רצון הברזל הנחוש ואת האידיאלים שהניעו את שמעון גולדמן לשרוף מאחוריו את כל הגשרים ולהביא את משפחתו לחיות או למות עם עקרונותיו...”

 

ועם זאת, הותירו אחריהם סבא וסבתא, משפחה גדולה וענפה בארץ ישראל - מאמציהם לא היו לשווא!

 

זהו הרקע של אבי ומשפחתו.

 

קטעים מדבריו של מוני בכינוס המשפחה במלאות 100 שנה לעלייתה ארצה. בגן אפרת, לחוף כנרת, אל מול הרי גולן ורמת פוריה.

 

מתוך הספר "מוני" סיפור חיים - שמעון (גולדמן) דותן

 
ארכיון האינטרנט של פוריה עלית
 

לכל מי שיש סיפורים ותמונות מן העבר של פוריה ומעוניין לחלוק עם הכלל.

מתבקשים לשלוח לכתובת הבאה.

micapela@bezeqint.net

 

להוסיף מספר מילים לכל תמונה

 

  • חל איסור מוחלט להשתמש בתמונות מאתרים אחרים ואו תמונות של אנשים שלא נתנו את הסכמתם בכתב (ניתן לקבל מסמך המתאים לנושא)

בברכה

ועד היישוב

אינטרנט

 

 

תמונות מצורפות להודעה זו:

מזכירות הישוב - עודכן ב:31/03/2018
מזכירות הישוב - עודכן ב:10/08/2017
מזכירות הישוב - עודכן ב:26/06/2017
תושבים יקרים עקב עבודה במערכת המים מחר בין השעות 12:00 ל 15:...
מזכירות הישוב - עודכן ב:07/06/2017
מזכירות הישוב - עודכן ב:07/04/2017
דואר נע גליל תחתון 15208, טל: 04-6752098, פקס: 04-6752298, דוא"ל: vaadpo@gmail.com
צרו קשר | RSS

הוקם ע"י MeyData - אתרים קהילתיים